החיתול החד פעמי הומצא כבר בשנת 1949. מריון דונובן, אם טריה, בת למשפחה של ממציאים סבלה קשות מדליפות חיתולי הבד של תינוקה. היא החליטה לבנות אב טיפוס של חיתול שאינו דולף ונעזרה לשם כך בוילון האמבטיה שלה. כצעד נוסף החליטה דונובן להוסיף ל”וילון” שכבה סופגת שלא תהיה יקרה ושניתן יהיה לזרוק אותה בסוף השימוש. היא רשמה את פטנט אמריקאי מספר US2575163 שפורסם בתאריך 13/11/1951 כדרכם של ממציאים רבים גם מריון פנתה ליצרנים שונים במטרה למכור להם את הבעלות על הפטנט או למכור את הזכויות השימוש בו, אך החברות השונות טענו באזניה כי המוצר יהיה יקר מדי לייצור. בנחישות ובעקביות השמורה למיעוט של יזמים היא החלה לייצר לבדה. כעבור מספר שנים תמכור הממציאה הנחושה את חברתה בסכום של מיליון דולר.
